יום ראשון, 8 בינואר 2012

הדיאלקטיקה שבין ביזור ומרכוז

מאמרו של פרופ' עמי וולנסקי הדיאלקטיקה שבין ביזור ומרכוז עוסק במתח בין הכוחות במשרד חינוק שרוצה לשמור על המרכוז לבין הכוחות של בתי הספר והרשויות המקומיות שמבקשים להתנער מהסמכות של משרד החינוך .
המציאות במערכת החינוכית הייתה שונה ועמדה בסתירה לכל ביטוי ריכוז ,מערכת החינוך הייתה מפוזרת ומפולצת , בעלת זרמים נפרדים וחינוך פרטי .וניהול החינוך היה ברשות של הרשויות המקומית , וניהולם היה שונה בארגון בניסונן ובכושרן הכלכלי לשאת את נטל החינוך ולכן פעלו לפי מגזרים .
המאמר מתאר את האתגרים בעושר הראשון :
1- למידה באמצעות " חוק חינוך חובה " לכל הילדים מגיל 3-15 . וליישום החוק אסור להעסיק ילד ונער בגיל לימודי החובה אשר לא השלים את חינוכו היסודי . על ההורים לדאוג שילדיהם ילמדו באופן סדיר במוסד חינוכי מוכר , ועל הרשויות המקומיות להפעיל מוסדות חינוך בשיתוף עם משרד החינוך .
חוק חינוך חובה היווה אבן הפניה דפוסי ניהול וארגוןריכוזיים לגיבוש תרבות ניהול ריכוזית מקפת .
2- שוויון במתן שירותי החינוך , בעיית הפערים בגלל שהורים שלחו ילדהם לבתי ספר פרטיים , לכן המערכת קיבלה לקיים מערכת חינוך ציבורית המיועדת לכל . יותר מימון = יותר מרכוז , כמו בגני הילדים רואים את השיתוף בין המרכוז והביזור הגן מנוהל עצמי הרשות היא המחזיקה אותו ומשרד חינוך תוכנית העבודה .
מימון החינוך זה שהיווה את המנוף להגשמת היעדים הלאומיים וכך התפתחה " תרבות מרכוזית " .
התרבות הזו רןצה להבטיח באמצעות ניהול ,ארגון ,ומימון מרכזי, שוויון בין בית הספר , העלאת שיעור למידה בכל שלבי החינוך וקיום תוכנית לימודים לאומית .
3- חינוך חובה נועד להגביר את הסמכות של הממשלה ברכוז החינוך בידי משרדי חינוך כדי שיהיה : שוויון והעלאת שיעור הלמידה .
והחוק היווה אבן הפינה לפיתוח דפוסי ניהול וארגון ריכוזיים לגיבוש תרבות ניהול ריכוזית מקפת .
במדינה החינוך היה מפוצל בין 4 זרמים : הזרם הכללי ,זרם העובדים , הזרם המזרחי וזרם אגודת ישראל והפעל 8 משרדי ממשלה .
התפתחות הסמכות הפדגוגית הפיצול בחינוך במציאות שבה התקיימו זרמים ואוטונומיה חידוד את העדר תוכנית לימודים משותפת .
וויכוחים אלו שיקפו את הקושי שעמד בפני המערכת המרכזית לנווט בין הזרמים  במציאות של אידיאולוגית שונות וליצור מבנה משותף בתוכניות הלימודים .
הכשרת המורים הייתה בעיה בשנת 49 היו 9 סמינרים להכשרת מורים לחינוך יסודי והיו פרטיים כפופים לסמכותם של 4 הזרמים בפיקוח פדגוגי של מחלקת החינוך ,
הרצון לשמר על איזון בין הזרמים התגלה כמציאות כמעט בלתי אפשרי המשרד בקש מהרשויות להתייחס באופן שוויוני לכל הזרמים .ההורים דרשו תערובת המשרד .
ביטול הזרמים בחינוך וחיזוק מעמד השלטון המרכזי " חוק חינוך ממלכתי " ב53 בא בעקבות סבילת בתי הספר מחוסר יציבות .
תוכנית לימודים רשמית כערך חברתי ותרבותי וכביטוי למחנה משותף לאומי .מעמד של המורים לעובדי מדינה נתנו זכויות למורים ,וזה נתן ממד נוסף לתרבות המרכזית , חוק חינוך ממלכתי הביא לביטול הזרמים בחינוך , החוק הגדיר מי הם מוסדות הפיקוח , וסמכות למפקח בתחום בתי הספר פדגוגי סדר המנהל וזה צמצם סמכויות של המנהל .
הממשלה שאפה לביזור סמכויות ממנה לשלטון המקומי ,הציע לבטל את החזקת מוסדות החינוך בצורה המרוכזת ולהעבירה לרשויות המקומית .
ואנו רואים שעדין המשרד החינוך תומך במרכוז ונכון הוא נוטל כמה סמכויות על הרשויות המקומיות במידה בחטיבה ובתיכון ונתן לגנים ניהול עצמי אבל הסמכות והרפורמות החדשות והשינוי וכל חידוש בתוכנית הלימודים עדיין בסמכות המשרד ,והוא זה ששולט בכל התחומים נתן לרשות סמכויות בביזור ..וזה מאבק בין שני כוחות ,בין תרבות המרכוז לבין תרבות השואפת לביזור סמכויות . מתח זה ימשך להעסיק את מערכת החינוך בין ביזור ומרכוז ונתן סמכויות ושנוי בתוכניות .
מקור המאמר:  וולנסקי, ע' (1999): הדיאלקטיקה בין ביזור למרכוז. בתוך א' פלד (עורך), יובל למערכת החינוך (עמ' 283-299), ירושלים: משרד החינוך, התרבות והספורט. (תדפיס)




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה